אודות קטרקט

אודות קטרקט
ניתוחי הקטרקט המקובלים כיום
 
קטרקט הינו עכירות של העדשה המצויה בעין. העדשה הטבעית של העין הינה אבר אליפטי, דמוי דיסקוס בקוטר של כ 10 מ"מ. בעדשה הצעירה מבחינים במעטפת (קופסית) חיצונית, דקה ושקופה כנייר צלופן, ותוכן העשוי תאי עדשה מאורכים, דקים ועשירים במים המסודרים בשכבות רבות אך בצורה סימטרית המאפשרת מעבר של קרני האור.  באנשים צעירים לפיכך, העדשה כולה הינה שקופה. רבוי המים ומיעוט החלבונים בתוכה, מקנה לעדשה גם גמישות. העדשה הצעירה מאפשרת עקב שקיפותה מעבר טוב של האור לתוככי העין, אל הרשתית. בנוסף, גמישותה של העדשה הצעירה מאפשרת את יכולת המיקוד שלנו לטווח רחב של מרחקים מהעין. עם השנים, מאבדת העדשה בהדרגה את גמישותה (כך נפגמת יכולת המיקוד של העדשה, דבר המחייב משקפי קריאה אצל מרבית המבוגרים מעל גיל 40). בהמשך, עקב הצטברות חלבונים וחומרי פסולת, מאבדת העדשה גם משקיפותה. העכירות ההולכת ומצטברת מכונה קטרקט והיא פוגמת ביכולת הראיה.
 
ניתוח קטרקט הינו הניתוח השכיח ביותר ברפואת העיניים ונחשב לניתוח עם תוצאות מצוינות ואחוזי הצלחה גבוהים.
טיפול איכותי ומקצועי של קטרקט מונע מקרים של רשלנות רפואית.
למעשה ניתוחי קטרקט פרימיטיביים מוכרים בהיסטוריה האנושית מזה מאות שנים. היו אלו ניתוחים שבהם נדחפה העדשה העכורה לתוך עומק גלגל העין וכך הוסרה העכירות שהפריעה לראיה עם תוצאה של שיפור מסויים בראיה. ניתוחים כאלה עדין קיימים במקומות נידחים בעולם השלישי בהם זמינות רופאי עיניים הינה נמוכה. הם מתאפיינים באחוזי סיבוכים גבוהים ואינם נותנים מענה לכל הבעיה.
במאה השנים האחרונות התקדמה הכירורגיה כולה ובפרט ענף ניתוחי העיניים, וכך אנו היום מסוגלים להציע ניתוח קטרקט באיכות גבוהה וסיכויי הצלחה גבוהים מאד.
 
 
 
השיטה המקובלת ביותר היום לניתוח קטרקט כיום היא שיטת הפאקואמולסיפיקציה, בה מבצעים פרוק ושאיבה של חומר העדשה העכור מהעין. בשיטה זו מבצעים חתכים קטנים בדופן העין דרכה מחדירים לעין את המכשירים הנדרשים לניתוח. בד"כ מבוצעים 2-3 חתכים (שכולם נסגרים בגמר הניתוח באופן עצמוני וללא תפרים בד"כ).
בשלב השני מבצע המנתח פתח עגול בחלקה הקידמי של מעטפת העדשה. מבעד לפתח זה במעטפת, מכניס המנתח את מחט הפירוק והשאיבה של מכשיר הפאקואמולסיפיקציה ומבצע את השלב השלישי של הניתוח הוא שלב הוצאת חומר העדשה העכור. בניתוח לפיכך, מותירים בעין את מעטפת העדשה המקורית, שכאמור לעיל, היא דקה ושקופה, ומוציאים רק את התוכן העכור.
בשלב הרביעי, בגמר הניקוי של החומר העכור, משתילים לתוך המעטפת השקופה המחוברת לעין במעין חוטים דקיקים, עדשה מלאכותית המאפשרת ראיה טובה למרחק. השתלת העדשה למעטפת מתבצעת מבעד לאותו פתח עגול שדרכו הוצא החומר העכור. כיום, עומדות לרשותנו גם עדשות מלאכותיות מתקדמות, המכונות עדשות פרימיום או עדשות  מולטיפוקליות, שמאפשרות, בין היתר, לתקן גם את היכולת לראיה מקרוב ולטווחי הביניים וגם לתקן אסטיגמציה (צילינדר) אם קיים בעין המנותחת, ובכך להפחית או אף להוריד כליל את התלות במשקפיים.
 
שיטה חדישה שהופיעה בשנים האחרונות משלבת גם מיכשור לייזר בניתוח ("ניתוח קטרקט בלייזר"). בשיטה זו, המנתח מבצע הכנה של העין באמצעות מכשיר לייזר ואז ממשיך בניתוח בשיטת הפאקואמולסיפיקציה.
בשלב הראשון מבצע המנתח באמצעות מכשיר הלייזר כמה פעולות:
  1. הוא יוצר  את החתכים הנדרשים בדופן העין באמצעות קרן הלייזר (במקום בסכינונים עדינים בהם משתמשים בד"כ).
  2. הוא יוצר את הפתח הקדמי במעטפת העדשה בצורה מדוייקת
  3. הוא מרכך את חומר העדשה העכור ומקל על הוצאתו
לאחר שלב ההכנה בלייזר, ממשיך המנתח בביצוע הניתוח בשיטת הפאקואמולסיפיקציה הרגילה כמוזכר לעיל.
 
 
השילוב של הלייזר בניתוחי הקטרקט מביא ככל הניראה לקיצור משך הזמן של תהליך פירוק ושאיבת חומר העדשה העכור. הוא גם מאפשר ביצוע מדוייק יותר של הפתחים בדופן העין ובמעטפת העדשה. לפי מספר עבודות, תוצאת הראיה הסופית טובה כמו בשיטת הפאקואמולסיפיקציה הרגילה אך עם דיוק רב יותר בתוצאה האופטית הסופית (קל יותר להגיע לתוצאה של הקטנת התלות במשקפיים). עם זאת, הוא מייקר מאד את הניתוח עקב העלות הגבוהה של המכשיר, ומשך הניתוח כולו (פרט לשלב הפאקואמולסיפיקציה) - ארוך יותר. בנוסף, סוג זה של ניתוח אינו מתאים לכל המיקרים של קטרקט. גם הנסיון שנצבר בשיטה זו אינו של שנים רבות וכך יתכן שלא כל ההשפעות ארוכות הטווח על העין ידועות. השיטה עדין לא מקובלת בכל המרכזים בהם מבצעים ניתוחי קטרקט (בארץ היא קיימת רק במרכז אחד בתל אביב) וימים יגידו אם השיטה תהפוך לשיטה המועדפת על מנתחי העיניים בעתיד.
 
 
הכותב הינו דוקטור ירון לנג רופא ומנתח בכיר ב"מעין", המרכז הרפואי המתקדם והייעודי לניתוחי עיניים בחיפה, ומרכז את תחום מחלות וניתוחי הזגוגית והרשתית בבית החולים העמק בעפולה.